<h1>סמ"ק סימן קצ"ד</h1>
<h2>דף ד.</h2>
עצים שנשרו מן הדקל לאש ביו"ט מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן.
<h2>דף ד:</h2>
שבת ויו"ט נולדה בזה אסורה בזה וכן שני ימים טובים של ר"ה, ושני ימים טובים של גליות נולדה בזה מותרת בזה.
<h2>דף ו.</h2>
ומת ביו"ט שני לא יתעסקו בו ישראל כדברי ר"ת ובהרבה מקומות נהגו כדברי הר"ר יוסף בכור שור שמתיר מיהו מורי ר' יחיאל מחמיר כר"ת דאסר אף ביום טוב שני מההיא דשבת דאסר להן לבני בשכר לפי שאינן בני תורה, וגם אנו אין לנו להחזיק עצמנו כבני תורה, ומיהו אשכחן בדבר שהוא נאכל כמו שהוא חי דאין בו משום בישולי גוים ואנו נוהגין בו עכשיו היתר גם לדידן אע"ג דאסר להו תלמוד' לאותם שאינם בני תורה ביבמות, א"ה אנו נוהגין היתר ומורי רבי יחיאל היה מחלק דלענין מת יש להחמיר משום דאוושא מילתא (ש"ע היכא דאפשר בעממין עושין הקבר והארון ותכריכין ע"י עממין ושאר דברים עושים ישראלים כמו ביו"ט ראשון אבל אי לא אפשר על ידי עממין עושין הכל על ידי ישראלים).
<h2>דף ו:</h2>
ואפרוח שנולד ביו"ט אסור משום מוקצה אפילו בשנפתחו עיניו, ועגל שנולד ביו"ט מותר לשוחטו [ש"ע אם האם עומדת לאכילה ובעינן נמי שהפריס על גבי קרקע] היכא דידעינן בודאי שכלו לו חדשיו, דאי בסתם אפילו בחול אסור משום ספק נפל עד ח' ימים.
<h2>דף ח.</h2>
ומכניס אדם מערב יום טוב מלא קופתו עפר ומיחד לו מקום ועושה ממנו כל צרכיו ואפילו בשבת, ואפר שהוסק מעיו"ט (ירוש' דביצה מ"ה) הוי מוכן, שהוסק בי"ט אם הוא חם שהו' ראוי לצלות בו ביצה הוי מוכן, ואם לאו אסור ואפילו לרבי שמעון כדפר"י בתוספות דביצה ואם שחט ולא מצא אפר רק שאינו מוכן מכסהו בו (ש"ע באפר אעפ"י שאינו ראוי לצלות בו ביצ' מיהו עדיף טפי לכסות בדקר נעוץ בעפר תיחוח אם יש לו) השוחט.
<h2>דף ט.</h2>
ואין מפרישין חלה ביו"ט מעיסה שנילושה מערב יו"ט [סמ"ק סימן קצ"ד] ואם שכח ולא הפריש מעיו"ט כיצד הוא עושה ביו"ט חוזר ולש ביום טוב שיעור חלה ומצרפין בכלי עם אותה שנילושה מעי"ט ומפריש או הולך ואוכל ביום טוב ומשייר קצת ממנה להפריש ממנו חלה למוצאי יום טוב ומשייר מפת אחת בשביל כולם כיון שהלישה היתה יחד בכלי אחד, אבל גבי מצות שכל אחת לישתה לבדה צריך שיור מכל אחת ואחת ומצרף כולן בכלי אחד לאחר יום טוב ומפריש מאחת על כולן ועל מה שנאכל ומיהו נראה טוב שיפריש מכל אחת מן החתיכות של שיור דלא מהני צירוף כלי למה שנאכל כבר, ולפי זה אין צריך לצרף החתיכות בכלי אחד רק שיהי' שיעור חלה בכל מצה כשהיתה שלמה עכ"ל. [הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק]. אלא אם נילושה ביו"ט מפרישין אך לא יאפנה ביום טוב אחר שהיא טמאה עכשיו אם אין כהן קטן בעיר (ש"ע תנ"ז וי"א שאין מאכילין חלה בזמן הזה לשום כהן וי"א דמותר בי"ט ללוש פחות מכשיעור כדי לפטור עצמו מן החלה) ובפסח (פסחים דף מ"ו ומ"ח וע"ש בתוס', א"ח סימן תנ"ו סמ"ג לאוין ע"ט) לא יקרא לה שם עד שתאפה, ואם שכחה וקרא לה שם תפיל לצונן, ואין אופין בפורני חדשה, (פירוש תנור גדול) שמא תפחת ויש אומרי' (עיין בהג"ה במיימו' פ"ו דה"ל י"ט דף קנ"ו) כן בקדרות חדשות (ש"ע תק"ב והמנהג לאסור אם לא בשעת הדחק לכך נוהגין בפסח שדר' לקנות קדרות חדשות שמבשלין בהן קודם יו"ט) אך יש לחלק.
<h2>דף יא.</h2>
המפשיט ביום טוב לא ימלח העור אבל נותנו לפני הדורסן, ומותר למלוח עליו בשר לצלי כאן מעט וכאן מעט ומערימין בזה. ולקדרה אסו', ואין מולחין החלבין ואין מהפכין אותן ואין שוטחין אותם על גבי יתידות.
<h2>דף יא:</h2>
מסלקין תריסי חנויות בי"ט ומחזירין אותם בי"ט כדי שיוציאו תבלין שהוא צריך להם מן החנות ולא ימנעו משמחת י"ט במה דברים אמורי' בשיש להם ציר באמצע, אבל יש להם ציר מן הצד אסור גזירה שמא יתקע, ושאין להם ציר כל עיקר אפי' בכתלי הבית מותר להחזיר.
<h2>דף יד:</h2>
כל שנאותין ממנו בחול מיד מותר לשלוח לחבירו במתנה ביום טוב, מפרש בביצה כגון סנדל המסומר וכל שאין נאותין ממנו מיד כגון חטים ושעורים אין משלחין, וכשמשלחין מנות לא יעשנו בשורה (פירוש שלושה בני אדם הולכים בשור' ונושאים מין אחד) אבל שלשה מינים שרי.
<h2>דף טו:</h2>
יום טוב שחל להיות בערב שבת אין אופין אלא אם כן עירב עירובי תבשילין, ופר"ת שאדם שרוצה לאפות ולבשל צריך לערב בפת ותבשי' ושיעורו כזית (ש"ע ונוהגין בפת כביצה לכתחילה) בין לאחד בין למאה.
<h2>דף טז:</h2>
אכלו או שאבד אין מבשלין עליו לכתחילה, ואמר אביי נקטינן התחיל בעיסתו ונאכל ערובו גומר, והרוצה שיסמכו אחרים על עירובו צריך לזכות להם וסומכים עליו כל אותם העומדים תוך תחום שבת של העירוב ומברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב, ולאחר ברכת עירוב אומר, בדין יהא שרי לן לאפויי ולבשולי ולאטמוני לתקוני ולמעבד כל צרכנא ולאדלוקי שרגא מיומא טבא לשבתא ומי"ט לחבריה לנא (ש"ע מי"ט לשבת לנא וכו') ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת והשובתים בעיר הזאת, רגילין להזכיר ולאדלוקי שרגא ונראה דאין צריך.
<h2>דף יז.</h2>
ואין מערימין לבשל ביו"ט לצורך חול בקדירה אחת לבדה ואם הערים אסור [סמ"ק סימן קצ"ד] פירוש שאין שם מאכל של יו"ט אלא בקדירה אחרת לבדה אך הכל בקדירה אחת מותר כדמפרש לקמיה. [הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק]. ממלאה אשה תנור פת אע"פ שאינה צריכה אלא לככר אחת מפני שהפת נאפה יפה כשהתנור מלא.
ומי שלא הניח עירובי תבשילין צריך להקנות קמחו לאחרים ואחרים אופין ומבשלין לו ואם אין אחרים מבשל הוא לצורך יו"ט ואם הותיר הותיר.
שני ימים טובים של גליות שחלו להיות ביום ה' וביום ו' מערב מערב יו"ט מיום רביעי, ואם לאו מערב מיו"ט לחבירו ומתנה. [ש"ע אם יו"ט של גליות].
<h2>דף כא:</h2>
ואסור לעשות שום מלאכה אפילו של אוכל נפש לצורך גויים עכו"ם ולצורך כלבים, וכן אין מזמנין גוי עכו"ם ביו"ט מהאי טעמא שמא ירבה בשבילו.
<h2>דף כב.</h2>
ואמימר שרי למכחל עין שאין בו סכנה ביו"ט שני של גלויות.
<h2>דף כג.</h2>
וכן אין שוחקין הפלפלין ברחיים שלהם.
<h2>דף כד.</h2>
ואין צדין דבר שצריך לומר הבא מצודה ונצודנו, והיכא דאיכא מצודות פרושות מערב יו"ט ומצאו בהמה נצודה אסור אם לא שיודע בודאי שניצודה מערב יו"ט.
<h2>דף כה.</h2>
ובהמה מסוכנת לא ישחוט אלא אם כן יכול לאכול כזית צלי מבעוד יום ממנה.
שחט בהמה בשדה לא יביאנה במוט אלא מביאה אברים אברים.
<h2>דף כה:</h2>
ואין מנהיגין הבהמה במקל ואין הסומא יוצא במקלו.
<h2>דף כז:</h2>
ואין פוסקין דמים בתחילה על הבהמה ביו"ט אלא מביא שתי בהמות שוות זו לזו ואומר זו כזו ושוחטין אחת מהן ומחלקין ביניהם ואחר יו"ט רואין הבהמה החיה שנשארה כמה היא שוה.
<h2>דף כח.</h2>
ולא ישקול במאזנים, ואפילו לשומרו מן העכברים אסור להניחו בכף מאזנים. וטבח אומן אסור לשקול בידו, ואסור לשקול במים ואין מטילין גורל על המנות.
אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה אבל מחדדה על גבי העץ, או על גבי אבן, ואין מורין כן לרבים כדי שלא יבא לחדדה במשחזת, ודוקא כשיכולה לחתוך בדוחק או שנפגמה אבל אם אינה יכולה לחתוך כלל אין משחיזין אפילו על גבי עץ שמא יבא לחדדה במשחזת שלה מפני זה אמרו אין לראות סכין לעם הארץ (פי' שיראנה ת"ח לצורך עם הארץ) בי"ט שמא (ורש"י פיר' שאסור מפני שנר' כמעשה חול ולכך רואה לעצמו שאין זה פרהסיא) תהא פגומה ויאמר לו אסור לשחוט משו' פגימתה וילך ויחדדנה במשחזת, וחכם שראה סכין לעצמו הרי זה משאילה.
<h2>דף כח:</h2>
ולא יאמר אדם לחבירו תן לי בדינר בשר אלא תן לי חלק וחצי חלק.
<h2>דף כט.</h2>
וכן אומר אדם לחנוני מלא לי כלי זה ואפילו הוא עומד למדה ובלבד, שלא יזכיר לו שם מדה. ולא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו אבל נחתום מותר למדוד תבלין ונותן לתוך קדרתו כדי שלא יקדיח תבשילו, ואמר רב מודדת אשה קמח ונותנת לתוך עיסתה כדי שתטול חלה בעין יפה, ושמואל אמר אסור והא תנא דבי שמואל מתיר שמואל הלכה למעש' אתא לאשמועינן, ופוסק בתשובת הגאונים כרב והרמב"ם (בפרק ד') פוס' כשמואל, אבל שדרו ממתיבת' דסורא דהלכ' כרב חדא דהלכ' כרב באיסורי ועוד דהא תנא דבי שמואל, כוותי'.
<h2>דף כט:</h2>
אדם הולך אצל החנווני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי י' ביצים או כ' אגוזים ובלבד שלא יזכיר לו סכום מדה, רבי שמעון בן אלעזר אומר ובלבד שלא יזכי' לו סכום מקח, ורבינו חננאל גריס במילתיה דתנא קמא סכום מנין, וכן בתוס' וכן בה"ג סכום מנין שאומר לו כבר לקחתי ממך פעם אחרת עשרים ועתה עשרים הרי ארבעים מן הכל (ש"ע שכ"ג וכן במדה דוקא בכה"ג אסור דלא אסור אלא בדבר שאין מדתו ידוע אבל בדבר שמדתו ידוע רק שאומר לו כמה צריך שרי אם לא שמזכיר לו סכום) ואין חילוק בין חנוני גוי לחנוני ישראל רק במידי דאיכא חששא דנולד ומוקצ' ציד' ומחובר ולענין חששא דמחובר בפירות האילן.
<h2>דף לא.</h2>
ואין מבקעין עצים מן הסואר של קורות העומדות לבנין ביו"ט, ואפילו להסיר מהם בלי ביקוע אסור דמוקצה הם מחמת חסרון כיס ואפילו רבי שמעון מודה.
<h2>דף לב.</h2>
אין עושין פחמי' ואין גודלין את הפתילה ולא מהבהבין אותה ולא מחתכין אותה לשנים בכלי אבל ממעכין אותה ביד, ושורה אותה בשמן ומניחין אותה בין שתי נרות, ומדליק באמצע ונמצא הפתילה נחלקת בפי שתי נרות (ש"ע והוא שצריך לשתיהן) וכן כל נר של שעוה. אבל לחתכה בכלי אסור.
<h2>דף לב:</h2>
אין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין, ואם אי אפשר לאפות אלא אם כן גרף מותר (ש"ע תק"ו ובתנורים שלנו א"א בלא גריפ' ומותר) וסותמין פי התנור בטי' שסביבו' הנהר והוא דסיירי מאתמול (פירוש שעשה בו מערב יום טוב רושם וסימן להכינו), וקיטמא שרי ופר"ת היכא שאין בתנור רק קיטמ' שרי לגורפה פירוש אחר לשום קיטמא יביש' בין בקעיו של תנור כדי שלא יצא חומו אבל לדברי המפר' לגבל קיטמ' קשה דבפרק קמא דשבת (דף י"ח וקנ"ח) אמרינן דמידי דלאו בר גיבול היא מנתינת המים הוא דמחייב. (ש"ע ומותר לגבל האפר לסתום פי התנור).
<h2>דף לג.</h2>
ושנינו במסכת ביצה ר' אליעזר אומר נוטל אדם קיסם מלפניו לחצוץ בו שיניו וחכמים אומרים לא יטול אלא מן האבוס של בהמה, ושוין שלא יקטמנו אבל קוטם אדם בשמים להריח בהם אחרי שאין עושה כלי וקוץ רטוב שאינו ראוי להסקה אסור לטלטלו ורבי שמעון מודה.
אין מוציאין האש לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן המתכות, שלא הותר להבעיר אלא באש מצויה.
<h2>דף לו:</h2>
ואין מניחין נר על גבי אילן מערב יו"ט שמא יטלנו ביו"ט, ובערב שבת שרי.
ואין מקדשין מוקי בתלמוד שלנו [ביצה ל"ז ע"א] בשיש לו אשה ובנים, ומשמע דאם אין לו מותר לקדש. [הג"ה לר"פ, לפירוש רבינו תם אבל לפירוש רש"י אסור ע"כ]. מיהו נראה דלכנוס אסור מההי' דפרק קמא דיומא (דף ב' ועיין בירוש' דיומא פ"ק דף ל"ח ובתוס' ביצה דף ל"ו ועיין בשאלות ותשובות רב יצחק בר' ששת סימן קל"ה בהג"ה) דמצריך לכ"ג לכנוס ערב יום הכיפורים ולגרשה על תנאי וכמה דחוקים דחיק התם, ואם איתא היה יכול לומר מיד שתמות אשתו ראשונה יכנוס השנייה, אלא ש"מ אסור לכנוס אפילו אין לו בנים, דאם איתא דשרי בשביל פריה ורביה כל שכן הכא שיש לנו להתיר משום צורך כפרה לכל ישראל.
